כפלטפורמת משחקים, לסמארטפונים יש כמה חסרונות קטלניים: מסך קטן מדי וחוסר של כפתורים יעודיים למשחקים, למשל. מצד שני הם מביאים לשולחן אוסף של יכולות שהיה קשה למצוא במכונת משחק עד היום: GPS ומצפן, מצלמה קדמית ואחורית, חיישני תנועה וכמובן קישוריות כמעט מלאה לאינטרנט מכל מקום.
היכולות האלה מציעות למפתחי משחקים ניידים אין ספור אפשרויות לשבור את מוסכמות המשחק המסורתי ולנסות כוונים חדשים ומפתיעים.
גוגל, למשל, הוציאו את השחקנים לעולם האמיתי עם Ingress, בניסוי שעלול להיות הדבר העצום הבא בתחום משחקי הרשת מרובי המשחקים.
גם Red Robot Labs, אותו סטודיו שעשה את Global Outbreak המצוין, מנסים מדי משחק לראות איך אפשר לשלב במשחקים שלהם דברים חדשים ומפתיעים כמו במיקום שלך בעולם האמיתי. ב-Global Outbreak זה היה כזכור כדי למקם את התפרצויות הזומבים הגלובליות בשכונה הגיאוגרפית שלך.
במשחק החדש שלהם הם לוקחים את זה צעד אחד רחוק יותר.
טריילר לפני שמתחילים:
Life is Magic, כאמור של Red Robot Labs, מבטיח לעשות משהו ממש מגניב: לקחת את העולם האמיתי על מיקומיו ומפותיו, וליצור לו גרסה פנטסטית בה אתה וחבריך תוכלו לחפש הרפתקאות. האם הקניון המקומי יהפוך למבוך קדום, עם מפלצות במקום ערסים ואוצרות במקום דוכני סלולרי? האם סניף ארומה ליד המשרד יהפוך לפונדק עתיק בו תוכלו אתה וחבריך להפגש על כוס שיכר, לפלרטט עם עלמות חן במחוכים ימי ביניימים ולמצוא רמזים ליעד ההרפתקה הבא מהמכשף הקשיש בשולחן ליד?
במילה אחת: לא.
כלומר, זו היתה כנראה הכוונה. במציאות זה סתם עוד משחק הרפקאות חברתי גנרי, כמוהו יש ב-Play Store המון. רק שהוא ממש מתאמץ לגרום לך לחשוב שהוא עושה משהו מיוחד.
אני אפרט.
אתה מתחיל בליצור דמות. אל תתלהב. אין פה יותר מדי יכולת התאמה אישית, שזה מפתיע בהתחשב בזה שהדמות שלך חולקת את העולם עם, אתה יודע, שאר העולם. אבל זה רק אומר שהעולם מתחלק לשלושה אנשים: גברים (גדולים, שריריים ועם אגרוף סליל טסלה), נשים (קטנות, עם עיניים מאירות ואוסף גולות קטלני) וצבים (ירוקים, עם שריון, מהם מפחד כל בריון וכו'). תבחר אחד מהשלושה ויאללה: העולם מחכה.
אז אתה על המפה. מפת העולם, אם לדייק. דומה לזאת שאתה מכיר מהעולם האמיתי, אבל עם כמה הבדלים: קודם כל, מסביבך יש מיני מבוכים ברמות קושי שונות (רמז: ככל שהפתח נראה כמו גולגולת גדולה יותר, המבוך קשה יותר).
המבוכים מפוזרים באקראי, אגב. שום קשר לאיזשהו משהו בעולם האמיתי.
זה גם לא באמת משנה. אתה יכול "להגיע" לכל מבוך שאתה רואה. מרחק לא משפיע.
מדי פעם תראה גם דגל של שחקן אחר, שנראה בדיוק כמוך או כמו אחת משתי הדמויות האחרות. תתרגל לזה.
התרגלת? בוא נסתכל קרוב יותר.
גם מפת הרחובות מבוססת על המפות של העולם האמיתי. אבל בניגוד לעולם האמיתי אין בה כלום. טוב, כלום חוץ מארגזים זעירים. אתה יכול לפתוח אותם ולקבל כמה נקודות נסיון בודדות. וזהו בערך. כדאי שתחזור למפת העולם איפה שלפחות יש מבוכים וכאלה.
"רגע רגע!", אתה אומר, "זה שהמשחק מייצג נכונה את העובדה שאין מה לעשות בקריות לא אומר שבמקומות שהם פחות פריפריה אין יותר דברים מעניינים!"
קודם כל, מיסטר מרכז, גם תל אביב היא לא בדיוק מרכז התרבות העולמי. אז יאללה יאללה.
אבל כן, במקומות בעולם שבהם היה ליוצרי המשחק יותר מוטיבציה למפות את העסקים הבולטים בערים הגדולות של העולם המערבי יש קצת יותר דברים.
ניו יורק, למשל, נראית ככה:
אז כן, מסעדות וכאלו מופיעות בתור פונדקים. וביניהם יש יותר סיכוי לארגזי אוצר יותר גדולים.
אבל מה לדעתכם קורה כשנכנסים לאחת המסעדות המהוללות של ניו יורק, בעולם מקביל של הרפתקה וצבים?
רמז: לא יותר מידי.
מופיע תאור של אירוע במשפט אחד ("איש זקן אומר שהוא קוסם ומציע לכשף לך את האשכים!") שאתה יכול לקבל או לדחות. ואז מופיע משפט נוסף שאומר עם בחרת נכון או לא ("הזקן תופס לך את האשכים ובורח מהפונדק תוך כדי צחקוק היסטרי"). ואז מופיע משפט חדש ("איש זקן אומר שהוא קוסם ומציע לכשף לך את האשכים!") וחוזר חלילה עד שנמאס לך ואתה חוזר למפה.
אתה יכול גם להגדיל את ההשפעה שלך על החנות. מה שמגדיל את ההשפעה הכוללת שלך. מה שנותן לך... משהו. לא יודע.
אבל אל תרגישו רע שאתם לא בניו יורק ולא יכולים לקחת חלק בכל זה. חלק מהאוצרות שתאספו הם מטבעות נסיעה, ואופציית הטלפורט של המשחק מאפשרת לכם לשלם בהם כדי לשגר את עצמכם למקומות המעניינים. ולייתר לחלוטין את כל הקטע של המיקום האמיתי שלכם. הידד!
הבשר האמיתי של כל משחק פנטזיה שמכבד את עצמו זה הקטע של להרוג דברים ולקחת להם את הכסף, ואז לקנות בו ציוד יותר טוב כדי להרוג דברים יותר גדולים ולקחת גם להם את הכסף.
במקרה שלנו, מדובר במבוכים שהזכרנו קודם. אלו שמפוזרים באקראי על כל המפה.
אם אתה רוצה שגיחות המבוך שלך יהיו פחות קצרות ומאכזבות כדאי שתיקח איתך עוד שחקן או שניים.
לא, טיפשון, הם לא הולכים לשחק ביחד איתך. אבל אם תזמין אותם (נניח, חבר או שניים שהצלחת לשכנע להוריד את המשחק) הדמות שלהם תופיע בקבוצה שלך גם. אה, ואתם גם יכולים לשלוח אחד לשני מתנות. מאוד גברי.
אם אין לך חברים או שיש להם טעם יותר טוב במשחקים אפשר גם להקליק על השחקנים שמופיעים סביבך במפה ולבקש מכולם שיצטרפו אליך. אל תעצור את נשימתך בזמן שאתה מחכה לתשובה.
אז אתה נכנס למבוך, חדר ראשון עם מפלצות, אתה בוחר אחד משלושה-ארבעה התקפות שיש לך (ולחברים שלך) שוב ושוב עד שלך או למפלצות נגמר הבריאות. אם ניצחת אתה אוסף את האוצר, ואם בא לך אתה מתקדם לחדר הבא. כל חדר חמישי מכיל מפלצת קצת יותר חזקה ותיבת אוצר. וכבונוס מעצבן, אם אתה מת אתה מפסיד את כל האוצרות שאספת, אז לא מומלץ להמר ואשכרה לאתגר את עצמך.
וכמו שאני נאלץ להגיד כמעט כל ביקורת: זהו, בערך. כל מה שיש לך לעשות זה לטחון את פחות-או-יותר-אותו מבוך עם פחות-או-יותר-אותן מפלצות כדי לאסוף עוד קצת כסף, איתו תוכל לקנות שיקויי בריאות ונשק יותר חזק, שנראה בדיוק כמו מה שיש לך רק עם מספר טיפה יותר גדול ליד.
וכמובן, בגלל שזה freemium כל פעולה: כניסה לחדר במבוך, פתיחת תיבת אוצר ברחוב או כניסה לטברנה של גורדון רמזי עולה במשאב קסום שנרא MP, ואם לא בא לך לקנות אותו בכסף יהיה לך מספיק ממנו כדי לעשות רק ארבעה-חמישה מבוכים כל יום.
זאת אומרת, עם כל המפות האמיתיות והמיקום האמיתי והמקומות האמיתיים והחברים האמיתיים, כל מה שהמשחק הזה נותן לך לעשות הוא מה שמשחקים כמו Final Fantasy עשו עוד לפני שדור ילדי ה-emo נולד. אבל פחות. ובלי עלילה. ואתה עוד מוגבל בכמה אתה יכול לשחק כל יום.
מצד שני, קשה לי להאמין שהרבה אנשים היו מסוגלים לעשות את זה יותר פעמים ביום בלי לאבד עניין תוך, נניח, יום. אז זה כנראה לטובה.
היכולות האלה מציעות למפתחי משחקים ניידים אין ספור אפשרויות לשבור את מוסכמות המשחק המסורתי ולנסות כוונים חדשים ומפתיעים.
גוגל, למשל, הוציאו את השחקנים לעולם האמיתי עם Ingress, בניסוי שעלול להיות הדבר העצום הבא בתחום משחקי הרשת מרובי המשחקים.
גם Red Robot Labs, אותו סטודיו שעשה את Global Outbreak המצוין, מנסים מדי משחק לראות איך אפשר לשלב במשחקים שלהם דברים חדשים ומפתיעים כמו במיקום שלך בעולם האמיתי. ב-Global Outbreak זה היה כזכור כדי למקם את התפרצויות הזומבים הגלובליות בשכונה הגיאוגרפית שלך.
במשחק החדש שלהם הם לוקחים את זה צעד אחד רחוק יותר.
טריילר לפני שמתחילים:
Life is Magic, כאמור של Red Robot Labs, מבטיח לעשות משהו ממש מגניב: לקחת את העולם האמיתי על מיקומיו ומפותיו, וליצור לו גרסה פנטסטית בה אתה וחבריך תוכלו לחפש הרפתקאות. האם הקניון המקומי יהפוך למבוך קדום, עם מפלצות במקום ערסים ואוצרות במקום דוכני סלולרי? האם סניף ארומה ליד המשרד יהפוך לפונדק עתיק בו תוכלו אתה וחבריך להפגש על כוס שיכר, לפלרטט עם עלמות חן במחוכים ימי ביניימים ולמצוא רמזים ליעד ההרפתקה הבא מהמכשף הקשיש בשולחן ליד?
 |
| You shall not pass! קודם משלמים בקופה ורק אחרי זה הולכים לקחת את הקפה! |
כלומר, זו היתה כנראה הכוונה. במציאות זה סתם עוד משחק הרפקאות חברתי גנרי, כמוהו יש ב-Play Store המון. רק שהוא ממש מתאמץ לגרום לך לחשוב שהוא עושה משהו מיוחד.
אני אפרט.
אתה מתחיל בליצור דמות. אל תתלהב. אין פה יותר מדי יכולת התאמה אישית, שזה מפתיע בהתחשב בזה שהדמות שלך חולקת את העולם עם, אתה יודע, שאר העולם. אבל זה רק אומר שהעולם מתחלק לשלושה אנשים: גברים (גדולים, שריריים ועם אגרוף סליל טסלה), נשים (קטנות, עם עיניים מאירות ואוסף גולות קטלני) וצבים (ירוקים, עם שריון, מהם מפחד כל בריון וכו'). תבחר אחד מהשלושה ויאללה: העולם מחכה.
 |
| ברוך הבא לקריות. כמו בעולם האמיתי, אין פה כלום. |
המבוכים מפוזרים באקראי, אגב. שום קשר לאיזשהו משהו בעולם האמיתי.
זה גם לא באמת משנה. אתה יכול "להגיע" לכל מבוך שאתה רואה. מרחק לא משפיע.
מדי פעם תראה גם דגל של שחקן אחר, שנראה בדיוק כמוך או כמו אחת משתי הדמויות האחרות. תתרגל לזה.
התרגלת? בוא נסתכל קרוב יותר.
 |
| הרחוב שלי. לפחות יש פה יותר מקומות חניה. |
"רגע רגע!", אתה אומר, "זה שהמשחק מייצג נכונה את העובדה שאין מה לעשות בקריות לא אומר שבמקומות שהם פחות פריפריה אין יותר דברים מעניינים!"
קודם כל, מיסטר מרכז, גם תל אביב היא לא בדיוק מרכז התרבות העולמי. אז יאללה יאללה.
אבל כן, במקומות בעולם שבהם היה ליוצרי המשחק יותר מוטיבציה למפות את העסקים הבולטים בערים הגדולות של העולם המערבי יש קצת יותר דברים.
ניו יורק, למשל, נראית ככה:
 |
| ניו יורק ניו יורק! תכל'ס, העיר שלי ב-Kingdom Conquest כבר נראתה יותר מרשימה. |
אבל מה לדעתכם קורה כשנכנסים לאחת המסעדות המהוללות של ניו יורק, בעולם מקביל של הרפתקה וצבים?
רמז: לא יותר מידי.
 |
| היי, זה גורדון רמזי! תגידי תודה שהוא לא העיף עלייך את הבשר, העליב את אמא שלך ודקר אותך בגרון עם פומפיה. |
אתה יכול גם להגדיל את ההשפעה שלך על החנות. מה שמגדיל את ההשפעה הכוללת שלך. מה שנותן לך... משהו. לא יודע.
אבל אל תרגישו רע שאתם לא בניו יורק ולא יכולים לקחת חלק בכל זה. חלק מהאוצרות שתאספו הם מטבעות נסיעה, ואופציית הטלפורט של המשחק מאפשרת לכם לשלם בהם כדי לשגר את עצמכם למקומות המעניינים. ולייתר לחלוטין את כל הקטע של המיקום האמיתי שלכם. הידד!
 |
| אם יש מישהו בשריון הזה כנראה הרסתי לו את הטלויזיה. |
במקרה שלנו, מדובר במבוכים שהזכרנו קודם. אלו שמפוזרים באקראי על כל המפה.
אם אתה רוצה שגיחות המבוך שלך יהיו פחות קצרות ומאכזבות כדאי שתיקח איתך עוד שחקן או שניים.
לא, טיפשון, הם לא הולכים לשחק ביחד איתך. אבל אם תזמין אותם (נניח, חבר או שניים שהצלחת לשכנע להוריד את המשחק) הדמות שלהם תופיע בקבוצה שלך גם. אה, ואתם גם יכולים לשלוח אחד לשני מתנות. מאוד גברי.
אם אין לך חברים או שיש להם טעם יותר טוב במשחקים אפשר גם להקליק על השחקנים שמופיעים סביבך במפה ולבקש מכולם שיצטרפו אליך. אל תעצור את נשימתך בזמן שאתה מחכה לתשובה.
 |
| זה לא היום שלך, טריפיד. |
 |
| Freemium! |
וכמובן, בגלל שזה freemium כל פעולה: כניסה לחדר במבוך, פתיחת תיבת אוצר ברחוב או כניסה לטברנה של גורדון רמזי עולה במשאב קסום שנרא MP, ואם לא בא לך לקנות אותו בכסף יהיה לך מספיק ממנו כדי לעשות רק ארבעה-חמישה מבוכים כל יום.
זאת אומרת, עם כל המפות האמיתיות והמיקום האמיתי והמקומות האמיתיים והחברים האמיתיים, כל מה שהמשחק הזה נותן לך לעשות הוא מה שמשחקים כמו Final Fantasy עשו עוד לפני שדור ילדי ה-emo נולד. אבל פחות. ובלי עלילה. ואתה עוד מוגבל בכמה אתה יכול לשחק כל יום.
מצד שני, קשה לי להאמין שהרבה אנשים היו מסוגלים לעשות את זה יותר פעמים ביום בלי לאבד עניין תוך, נניח, יום. אז זה כנראה לטובה.
 |
| מאמץ מבוזבז |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה