לכל מי שתהה למה לא היה עדכון השבוע: קודם כל, די להלחיץ. אף אחד לא התחייב ללו"ז כאן. ושנית, יש כרגע אתר חדש ומשוכלל יותר בשלבי בניה, שאמור להיות סוג של מוכן בזמן הקרוב.
נא להתאזר בסבלנות.
זוכרים שבסוף ינואר Epic שחררו לאנדרואיד את Epic Citadel, ה-benchmark של מנוע Unreal לאנדרואיד כדי שתוכלו לראות כמה גדול הבולבול הגרפי של הנייד שלכם בהשוואה לאחרים?
אז עכשיו מגיע benchmark עוד יותר רציני: ה-3DMark המפורסם מעולם ה-PC.
יחד עם גל המכשירים היעודיים למשחקים של החודשים האחרונים כמו Ouya ו-Project Shield, נראה שמסתמנת פה מגמה רצינית של הכרה באנדרואיד כפלטפורמה מובילה למשחקים. אני צופה שהמגמה הזו תלך ותתגבר בשנה הקרובה.
ואז נהיה חייבים לקנות מכשיר חדש.
שוב.
Shoot Many Robots המקורי הוא משחק אינדי למגוון פלטפורמות (PC, XBOX 360 וכאלה) שבו ארבעה שחקנים יכולים, ובכן, לירות בהרבה רובוטים. גרסת האנדרואיד של המשחק דומה בהרבה מובנים למשחק המקורי מלבד בכמה נקודות קטנות: אין ריבוי משתתפים, זה משחק ריצה אינסופית במקום משחק יריות מחולק לרמות, וזה בחינם.
אתה הולך לירות בהרבה יותר רובוטים מזה
הנקודה השניה היא אולי הכי משמעותית כאן (אוקיי, חוץ מהנקודה של המחיר). במשחק המקורי אתה שולט בתנועה ובירי של הדמות שלך. אבל Demiurge Studios הגיעו למסקנה המתבקשת ששליטה ברמה כזו היא די בלתי אפשרית עם מסך מגע וג'ויסטיקים וירטואלים, והלכו על הדבר הכי קרוב שהם יכלו לחשוב עליו: ריצה אינסופית.
עכשיו, ז'אנר משחקי הריצה האינסופית הגיע לשיאו במשחק הראשון בסגנון, קרי Canabalt (גם לאנדרואיד!), כל נסיון לשפר את הנוסחה הוא מועד לכשלון יותר או פחות. אבל מכיוון שכאן המטרה היא יותר לפשט משחק מסובך מאשר לשכלל את המשחק הכי פשוט בעולם עוד יש סיכוי שזה לא יהיה גרוע לגמרי.
הכירו את וולטר. הוא רוצה לירות ברובוטים
גיבורנו הפעם הוא פ. וולטר טאגנט (ה-פ. זה קיצור של פיקלז, אבל לא מדברים על זה). וולטר הוא כפרי מלוכלך שגר בקרוון בו הוא אוגר נשק כבר שנים בצפייה לרובוקליפסה, ובגלל שזו זכותו המולדת כאמריקאי, ובמדינה שבה רובים הם פשע רק לפושעים ורובוטים יהיו רובים. לשמחת כולנו, זו הרובוקליפסה. זמן לירות בהרבה רובוטים.
המשחק מתחיל בבחירת נשק וציוד לוולטר. שזה כולל אקדח עם תחמושת אינסופית, כל סוג של נשק בארגז שוולטר יכול להרשות לעצמו, ומגוון כובעים שמתחיל להזכיר את סימולטור הכובעים האולטימטיבי.
אור ירוק לא היו אוהבים את זה
מייד לאחר מכן וולטר משגר את עצמו לשדה הקרב ע"י עצירה פתאומית של הרכב ותעופה דרמטית דרך השמשה הקדמית, ומתחיל לרוץ.
בשלב זה מה שנותר לנו לעשות זה, באופן לא מפתיע, לירות ברובוטים. הרבה.
כלומר, לירות בכל רובוט שנמצא לפני וולטר.
לחיצה על כפתור האקדח יורה באקדח. האקדח הוא חלש יחסית ולכן ידרוש יותר מיריה אחת כדי להרוג את רוב הרובוטים, וגם הטווח שלו מוגבל. אבל יש לו אינסוף תחמושת.
וולטר יכול גם לאסוף כלי נשק נוספים מארגזים לאורך המסלול, ולהשתמש בהם בלחיצה על כפתור הנשק השני. כל נשק הוא שונה, אבל לכולם תחמושת מוגבלת, וגם מספרם מוגבל לכמה שקנית מכל סוג בהתחלה.
זה עדיין קצת רובוטים
חוץ מלירות אפשר גם להחליק את האצבע למעלה ולמטה כדי לעבור בין שלושת הנתיבים של המסלול, ולגעת במסך כדי לקפוץ מעל מכשולים.
התגובה ללחיצות על המסך לצורך יריה או קפיצה היא מהירה ומדוייקת, מספיק בשביל למשל לפמפם את האקדח כדי לטהר נתיב עמוס רובוטים ישר מולך.
ההחלקות לעומת זאת פחות מדוייקות, והחלקות קצרות מידי יכולות להיות מפורשות כקפיצה במקום מעבר נתיב.
רמפות, ספייקים, ארגזים... עדיין לא מספיק רובוטים
שזה טיפה מסוכן, כי פגיעה ברובוט שעדיין לא ירית בו או במכשול דרך מפילה את וולטר לרצפה ומסיימת את המשחק. ככה שנדרש תזמון סביר של מעברי הנתיבים והקפיצות.
למזלנו המשחק הוא די קל, אז גם ככה לא קשה לשרוד את המסלול ולירות בכמות ראויה של רובוטים אם רק דואגים להסתכל קדימה ולתכנן את המהלכים של וולטר בזמן.
אוקיי, פשוט תניחו שרוב הזמן יש יותר רובוטים על המסך
בקטע בלתי נמנע של הגיון משחקים וולטר צריך לאסוף משהו. במקרה הזה זה אומים, שגם אוספים מכל רובוט ירוי אבל גם מרחפים להם בשורות לאורך המסלול כמו טבעות של סוניק או עיגולים של פקמן או משהו (אם אתה צעיר מידי כדי להבין את הרפרנסים הקודמים: מה-שלא-יהיה שאוספים בטמפל ראן).
האומים הם הכסף של המשחק שבעזרתו רוכשים כלי נשק (חשבתי שוולטר אוסף אותם כבר שנים?) וכובעים (מאומים?!).
בנוסף, אם מקפידים לירות ברצף ברובוטים בלי יותר מידי השתהות בין רציחות אז גם מד ה-chain kill מתמלא, ואז עולים ברמה.
בהחלט יריתי בהרבה רובוטים
כשנגמר המשחק, מספר האומים שאספנו והרמה שהגענו אליה קובעים כמה התקדמנו בצבירה לדרגה הבאה. כל דרגה שעוברים משחררת עוד סוגי נשק שאפשר לקנות.
בנוסף יש גם אתגרים של להרוג X רובוטים מסוג Y. על השלמת כל אתגר כזה מקבלים איגרות חוב (שזה הכסף השני של המשחק, חוץ מאומים).
כמקובל, עם האומים והדרגה המתאימה אפשר לקנות אקדחים חזקים יותר ומגוון כלי נשק בארגזים שיופיעו אחר כך לאורך המסלול, כאשר כאמור אקדח הוא לתמיד, אבל נשקים בארגזים הם רק כמה שקניתם מכל סוג.
אפשר לקנות גם כובעים, שטובים כל אחד ל-24 שעות, ונותנים כל מיני יכולות מיוחדות כמו דילוג לחלק המתקדם של המסלול (כובע עם כנפיים) או קפיצות ממש גבוהות (קסדת אסטרונאוט).
באיגרות חוב אפשר לקנות כלי נשק יותר חזקים, וגם להמשיך את המשחק אחרי שנפסלים. אבל זה לא מומלץ, כי צוברים מעט מאוד מהן לאורך המשחק.
מכיוון שמדובר במשחק freemium אפשר כמובן לקנות עוד איגרות ואומים בכסף אמיתי. אבל זה לא באמת נדרש.
Pause זה כשוולטר והרובוטים יוצאים לשתות
סך הכל מדובר במשחק די מהנה, ולא מאוד קשה. כל כך לא קשה, למעשה, שתוך שניים שלושה ימי משחק של הגעתי לרמה 7, קניתי את רוב סוגי הנשקים בכמויות שתמיד יש לי עודפים ויש לי עדיין מספיק אומים כדי לרכוש כל יום שני כובעים חדשים (שזה חסר פואנטה, כי רק אחד יכול להיות פעיל והוא טוב ליום שלם).
מעבר לזה, נראה שהמסלול עצמו מתחיל לחזור על עצמו בסופו של דבר, ככה שאם אתה שורד מספיק זמן אתה מתחיל לרוץ דרך אותם אזורים שוב ושוב.
שזה לא רע, בהכרח, אבל זה אומר שהמשחק הזה טוב בעיקר כהסחה לכמה דקות ביום.
ככזה הוא עושה את העבודה יופי, ואם החבר'ה ב-Demiurge יקפידו לשחרר מדי פעם עדכונים עם כלי נשק וכובעים חדשים המשחק בהחלט יכול להמשיך להיות שווה שמירה בזכרון של הגלקסי לזמן הקרוב.
עדכון: עוד 3 משחקים נוספו לחבילה, כולל Another World, מה שהופך אותה לאפילו יותר שווה.
ובאקט של אקסטרא-נדיבות, מי שכבר רכש את החבילה גם מקבל את המשחקים החדשים.
אם התמונה הזו מעלה בך גל של נוסטלגיה: מזל טוב, אתה זקן!
הגרסה של ה-Humble Bundle לניידים, אותו אוסף משחקים שאפשר להציע עליו איזה מחיר שרוצים (!), כוללת הפעם כמה משחקים חביבים לאנדרואיד שבדרך כלל עולים מחיר מלא של משחקים במחיר מלא.
בין השאר החבילה כוללת את Anomaly Korea (ההמשך של Anomaly Warzone Earth), את Bladeslinger הממש חדש, וכן- גם את Plants vs. Zombies. לאשה ולילד, נגיד.
אם תהיו נדיבים ותשלמו מעל למחיר הממוצע של 5.55$ תקבלו עוד משחקים! כולל את Metal Slug 3!
וגם עם כל משחק מקבלים את הפסקול המלא שלו.
וגם חלק מהכסף שלכם הולך לצדקה. צדקה!
נדיב? מאוד נדיב.
Wargaming.net, האחראים למשחק הרשת המצליח (והחינמי) World of Tanks הכריזו היום על משחק הרשת World of Tanks Blitz, משחק בהשראת המשחק המקורי, אבל מותאם במיוחד למכשירי iOS ואנדרואיד.
זאת אומרת, גם שם יהיו שם טנקים כנראה.
חיו את החוויה של להשרף בתוך קופסת מתכת מלאת תחמושת!
המשחק Shoot Many Robots, משחק אינדי חדש למדי ל-PC, הפציע זה עתה ב-Play Store.
מסיבה לא ברורה כלשהי נראה שהוא עדיין לא מאופשר לכל המכשירים. גלקסי S3, למשל, לא נתמך.
יש לקוות שזה ישתנה בזמן הקרוב.
השמועות אומרות שזה משחק שבו רצים ויורים ברובוטים. הרבה רובוטים.
עדכון: עכשיו אפשר להוריד לכל המכשירים.
ביקורת בקרוב!
ברוך הבא לעתיד.
זה עולם טוב בהרבה מזה שאתה מכיר. העוני והאבטלה חוסלו, כמו גם עבודת הכפיים. הכלכלה העולמית החדשה מאפשרת לכולם לעבוד בהייטק, בקיוביק ממוזג מול מסך מחשב. הפשע והטרור חוסלו והבטחון האישי מעולם לא היה טוב יותר, עם מספיק מאבטחים כדי למנוע אפילו את הפשע הקל ביותר. אפילו הזיהום חוסל. השמיים מעולם לא היו כחולים יותר, וים של בניינים לבנים מבריקים מתמשך אל האופק.
במילים אחרות: אוטופיה.
WUB WUB WUB
אבל תמיד יש מישהו לא מרוצה. מתישהו, איפשהו, אחד מהמוני ההיפסטרים שיושבים ומאזינים למוזיקה עתידנית (בטח דאבסטפ) באייפוד העתידני שלו בעודו גולש בפייסבוק העתידני שלו הולך להשבר. הוא לא רוצה להיות עוד חליפה, עם עבודה נוחה, פרודקטיבית ומכניסה. הוא רוצה להיות חופשי. ולרוץ.
ואז הוא יקפוץ מהחלון.
למזלו, זה העתיד. מדינת הרווחה העתידית מודעת לסיטואציה, ואיפשהו בבניין נמצא בכוננות איש אבטחה שיעשה הכל כדי להציל את האצן שלנו מעצמו. הוא אתלט טוב יותר, הוא מיומן בשימוש בכלי נשק לא קטלניים, והוא לא יוותר עד שיעצור את האצן שלנו לפני שהוא נופל איזה מאה קומות למטה.
ברוכים הבאים לעולם של Vector. ברוכים הבאים לעתיד.
היפסטר, לאאא!!!
לרוע המזל, אנחנו משחקים את ההיפסטר.
התפקיד שלנו הוא לרוץ. לרוץ קדימה, לקפוץ מגג לגג ולבצע כל תרגיל פארקור שאנחנו מכירים כדי לברוח מאיש האבטחה לפני שהוא משיג אותנו ומהמם אותנו עד שנרגע ונצא מהקריז.
אם נבצע את המסלול בצורה מושלמת, בזמן המינימלי האפשרי ועם כל תרגיל בספר אולי נצליח לחמוק מהמאבטח לעוד כמה דקות ולהמשיך את הריצה המטורפת לעבר מוות ודאי במקרה הגרוע ושילוב של אבטלה, הפניה להסתכלות וכתב אישום על נזקי רכוש במקרה הטוב.
מסך טעינה. אתם הולכים לראות את זה יותר מאת שאר המשחק.
העולם דרכו אנחנו רצים דומה באופן חשוד לזה של Mirror's Edge, עוד משחק בגוונים כחלחלים על ריצה בין גגות עתידניים נקיים במיוחד. אבל בניגוד לפיית' המצודדת, הגיבור שלנו (והשומר שרודף אחריו) הוא צללית, כמקובל במשחקים של היפסטרים.
השליטה באצן שלנו היא באמצעות החלקת האצבע על המסך: החלקה למעלה לזינוק, למטה להחלקה וקדימה לספרינט. רוב הזמן הבחירה במהלך הנדרש מוכתבת ע"י סוג המכשול, ככה שהאתגר האמיתי הוא בלתזמן בצורה מושלמת כל מהלך כדי לוודא שלא עוצרים לרגע ומגיעים לסוף המסלול בזמן הקצר ביותר האפשרי.
בעולם האמיתי קפיצה דרך חלון זכוכית נגמרת בחתכים די רציניים
בנוסף, לאורך המסלול מפוזרים בונוסים וכסף שאפשר לאסוף. ככל שאוספים יותר, הניקוד בסוף השלב יהיה גבוה יותר.
לאורך המסלול יופיעו גם מספר אייקונים של מהלכים מיוחדים (המספר הוא שלושה). החלקה מעלה בדיוק כשעוברים אותם תגרום לאצן לבצע מהלך מגניב במיוחד כמו סלטה לאחור או תפיסת עדן חלון תוך כדי זינוק דרכו.
רק ביצוע כל שלושת התרגילים בכל שלב מבטיחה את הניקוד המקסימלי. שזה אומר, כמו שאומרים ב-Angry Birds, שלושה כוכבים.
אני כל כך הולך לעשות משהו מגניב כשאני אגיע למטה. אם אני לא אשבור את הקרסוליים בנחיתה.
עכשיו, לא חייבים שלושה כוכבים כדי להתקדם לשלב הבא. אבל אם התנייה של שנים של משחק ב-Angry Birds הפכה אותך לאובססיבי ואתה חייב שלושה כוכבים ב ה כ ל תתכונן לעבוד בשביל זה.
לפני שאפשר לבצע את המהלכים המיוחדים בכל שלב צריך לקנות אותם. כצפוי, סכומי הכסף שאתה אוסף בכל שלב הם נמוכים משמעותית ממחיר שלושת המהלכים שצריך כדי להשלים כל שלב. שזה אומר לחזור על כל שלב הרבה, הרבה פעמים, או לשלם כסף אמיתי.
כסף גם קונה לכם מיני צ'ופרים כמו בונוסים לשימוש חד פעמי כמו להאט את הזמן לכמה שניות, או מיני קישוטים לדמות שלכם כמו צעיף או כובע. של היפסטרים.
בקיצור, Freemium.
Freemium!
אבל מה שבאמת חשוב זה המשחק עצמו. האם זה כיף לרוץ ולקפוץ מגג לגג, לתעתע בגרוויטציה, להביס את השעון ולגרום לשומר מודאג התקף אסטמה?
ובכן, כן ולא.
כשזה עובד, זה באמת נחמד. כמו הרבה משחקים מוצלחים כל שלב הוא מספיק קצר ופשוט כדי לא לתסכל, אבל לתת תחושת הישג אמיתית כשמצליחים לעבור אותו ממש טוב. וזה גם נראה לא רע, עם אנימציה חלקה ומשכנעת שמצליחה להתאים את עצמה בצורה משכנעת למצבי קצה כמו כשהאצן מפספס, מחליק או נתקל במשהו.
הבעיה היא שזה לא תמיד עובד.
לתחושתי, המשחק מפספס מדי פעם את התזמון של הפעולות שאתה נדרש לבצע. וכשהצלחה תלויה בביצוע מושלם זה אומר שהרבה פספוסים מרגישים מתסכלים פשוט כי אתה לא מרגיש שהם באמת באשמתך.
יכול להיות שזה בגלל התלות במשהוא לא מדוייק כמו החלקה על המסך במקום נגיעה קצרה והחלטית בכפתור. יכול להיות שהרגע בו המשחק מזהה את סוף ההחלקה על המסך שביצעת הוא לא תמיד קונסיסטנטי. בכל מקרה זה לא תמיד מרגיש מיידי, ובמשחק הזה- זה כל מה שיש.
שוקר לפנים. אתה תודה לו אחר כך.
אבל מעבר לזה, למה אתה טורח בעצם? צעד מאחוריך נמצא שומר שמבצע בצורה מושלמת את כל מה שאתה מנסה לעשות. במקרה הטוב, אתה תהיה אולי טוב כמוהו, ותחמוק מתפיסה פשוט כי הוא התחיל קצת אחריך. אבל הוא עושה את זה בשריון קרב מלא, ויכול להכניס בך שוקר תוך כדי קפיצה.
אתה אף פעם לא תהיה טוב כמוהו.
לא עדיף שתחזור למשרד? הפייסבוק שלך לא יעדכן את עצמו...
עוד גל של הנחות על מיני משחקים ב-Play Store מתחיל עכשיו, כנראה בהקשר של החג לאירים שיכורים.
באתר DroidGamers יש רשימה מעודכנת של משחקים בהנחה שכוללת בין השאר את GTA 3, Jet Set Radio ו-Total War Battles בעל השם הסיבובי משהו.
בנוסף, למי שאוהב משחקים גרועים שהם חיקויים של משחקים מצליחים יותר, גם Modern Combat 4 של גיימלופט בהנחה משמעותית.
טייסים.
בתור האנשים שאחראים לנהוג במכונות ההרג המעופפות של חיל האויר הטוב ביותר בעולם (והאנשים עם הכי הרבה סיכוי אצל מדריכות מוזיאון חיל האויר) הם זוכים אצלנו לתהילה אותה חולקים רק משתתפי תוכניות ריאליטי ויאיר לפיד.
לכן, זה לא מפתיע שעלית בחרו באחד מטובי בנינו כדי לקדם את מותג הקפה הטורקי שלהם.
"הקפטן" מסדרת הפרסומות של עלית הוא טייס מבוגר שלפי מדיו הוא כנראה קברניט בחברת תעופה אזרחית. זה לא נאמר, אבל אנחנו מניחים שזה בחברת תעופה ישראלית ולכן הוא גם טייס קרב לשעבר ומשכמו ומעלה באופן כללי. זה אולי גם מסביר את החיבה שלו לקפה המעפן של הצבא בעידן שאפילו בארץ אפשר להשיג קפה ראוי, שחור או אחר.
בפרסומת האחרונה נזרק הקפטן לכלא של איזו רפובליקת בננות גנרית בגלל הסטלבטות לגמרי לא במקום על גנרליסימו עם רגשי נחיתות. אבל אתם מכירים טייסים.
מסיבה כלשהיא משרד החוץ והמוסד לא רואים לנכון לחלץ את גיבורנו בפעולה נועזת בעורף האוייב (אני מאשים את ליברמן), וכאן אתם נכנסים לתמונה.
וואו, זה כמו תפריט של משחק אמיתי!
התמונה במקרה הזה היא המשחק Save the Captain, או "קפה טורקי עלית" בעברית, של קבוצת שטראוס.
טוב, "משחק" זה הגדרה נדיבה בשביל זה. נגיד... פרסומת סלולרית?
אבל בשביל פרסומת זה כמעט נראה כמו משחק. מנוע Unity, גרפיקה סבירה, תפריטים, achievemnts.
חוץ מהחוסר הבולט בכפתור יציאה מהמשחק, החטא הקדמון של משחקים שנבנו ל-iPhone, זה נראה כאילו עלולה להתחבא כאן אופציה כמעט סבירה לבידור של כמה דקות. הכצעקתה?
חרא של אבטחה ברפובליקה הזו
ובכן, כמובן שלא.
אנחנו מתחילים, באופן מאכזב משהו, מחוץ לתאו של הקפטן. בעזרת כישורי הנינג'ה של קורס טיס וסדנת השבי הקפטן שלנו הצליח לחסל ביעילות את שומריו (אני מקווה) ולפרוץ את דלת התא בלי שראינו.
כמו badass אמיתי הקפטן עוצר רגע כדי לשלוף כוס קטנה וללגום שוט של קפה שחור לפני שהוא מתקדם לעשות ג'ון מקליין למשמרות המהפכה של הגנרליסימו ולהביא דמוקרטיה לרפובליקה השסועה, Israeli style.
השקט שלפני הסערה?
אבל אז הכל משתבש. הקפטן שלנו חווה התקף פוסט-טראומטי מייד לאחר לגימת הקפה, כשהטעם הבוצי והארומה החלשה מזכירים לו שנים של שירות צבאי ברוטלי, של חברים לכנף שמתים מול עיניו בכדורי אש ושל רעידות קלות מתחת לכנף שמסתיימות במוות פירוטכני של עשרות אנשים זרים קילומטרים מתחתיו. והקפטן פורץ בריצת אמוק אל תוך הלילה.
רוץ קפטן, רוץ!
למזלו, נראה שכל מנגנוני הבטחון של הרפובליקה נמצאים בהקרנה חגיגית של מרתון דמדומים והדרך החוצה פנויה לחלוטין. לרוע מזלו, הקפטן מחוק. בסדרה של מסדרונות ישרים עם כמה דלתות, ארגזים ועמודים דקורטיביים הקפטן מסתכן בריצה לתוך כל קיר או מכשול בצורה שתסיים את הבריחה המפוארת שלו בנפילה מביכה ונזק מוחי פוטנציאלי.
ואם זה לא מספיק גרוע, גם כשהוא מגיע לסוף המסלול יש לו בעיות.
זה לא התחלה של קרב בוס
זאת אומרת, יש לו בעיה כמו נניח לפתוח דלת של מעלית, אבל במוח שלו יש רק צעקות בקשר של טייסים בוערים. למזלו, חלק קטן מהמוח שלו שלובש את דמות המלצר מפוקפק ממנו הזמין את הקפה כשכל העניין הארור התחיל מספק לו את קול השפיות ומציע את הפתרונות המתבקשים לבעיות שלפניו.
כמו נגיד, ללחוץ על הכפתור שפותח את הדלת של המעלית.
עם קפה.
טוב לדעת שהקפטן הוא לא היחיד ששותה את החרא הזה
ככה שלמרות כל הבעיות דרכו של הקפטן החוצה מהשבי וחזרה לארץ ולטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי נראית סלולה, בעיקר שיש כולה 5 אזורים של איזה 40 שניות כל אחד בינו לבין החופש.
לרוע מזלו, הדרך היחידה שיש לך לעזור לו לנווט את מסדרונות חוסר הסכנה היא בהחלקת האצבע ימינה, שמאלה, למעלה ולמטה כדי להגיד לו לפנות, לקפוץ או להתכופף, וחצי מהזמן הוא לא מקשיב.
שזה אומר שהוא הולך להכנס הרבה בקירות.
הוא רק קולונל? אפילו לא גנרל? לא פלא שיש לו רגשי נחיתות
אבל איך כל העסק הזה בעצם תורם לרצון שלך לצרוך קפה בינוני?
ובכן, לאורך המסלול שלו נתקל הקפטן בפולי קפה. כמו פקמן והעיגולים או סוניק והטבעות, הקפטן מנסה לאסוף כמה שיותר בלי שום הצדקה עלילתית.
בניגוד למשחקים אמיתיים כמו הנ"ל, מה שהקפטן אוסף נצבר גם ממשחק למשחק, כשהרעיון הוא שאפשר לזכות במיני פרסים אם רק תשחק מספיק במשחק ותצבור מספיק נקודות.
אם תתחבר אליהם בפייסבוק, כמובן.
תן לנו את הפרטים האישיים שלך! בבקשה!!!
כלומר, למשחק הזה אין באמת שום קשר לקפה שהוא שהוא דוחף. זה לא משחק שיגרום לך לרצות באיזו שהיא צורה קפה שחור לא טעים, או אפילו לחשוב על המותג שלו באיזו שהיא צורה אחרת.
זה משחק שחד משמעית מיועד לגרום לך למסור את הפייסבוק והטלפון שלך, כדי שלשטראוס יהיה את הפייסבוק והטלפון שלך.
ואם נזכור שאין מגבלת גיל על המשחק או הפרסומות שדוחפות אותו, ובהתחשב בזה שהמשחקיות שלו או הפרסים שהוא מבטיח לא יחזיקו עניין של מבוגר שפוי ליותר מחמש דקות, לא קשה לנחש שהמשחק הזה בונה על הילדים שלך, שהם בעליל לא צרכני קפה שחור, כדי לאסוף מהם פרטים אישיים לצורך מכונת השיווק המשומנת של שטראוס.
שזה די מסריח, כשחושבים על זה.
אין יותר נמוך ממכשיר לשאיבת פרטים אישיים של ילדים בשביל פרסום
Strike Fighters Israel הוא סימולטור טיסה חביב וחינמי לגמרי (!) של חברת Third Wire Productions, חברה רצינית שעושה סימולטורים של מטוסי קרב כבר הרבה מאוד זמן. ולמרבה ההפתעה, למרות החיבה הבולטת שלהם לחיל האויר שלנו הם לא ישראלים בעליל. טקסנים, למעשה.
אם הייתי צריך לתאר את המשחק הזה במילה אחת, היא היתה "בסיסי": תפריט בסיסי שמאפשר לך רק לבחור מטוס ולהתחיל משימה, מערכה בסיסית שמקדמת את שנת ההתרחשות לאט לאט אחרי כל טיסה כדי לאפשר את המטוסים שהיו זמינים באותה שנה, משימות בסיסיות של דקה או שתיים במהלכן צריך להפיל כמה שיותר מטוסי אויב וממשק בסיסי של הטית הטלפון כדי לשלוט במטוס וכפתור אחד לירי.
אם אתה הארדקוריסט סימולטורים אני מניח שתסכים שגם מודל הטיסה הוא די, נו, בסיסי.
הספיט! כמו של ווייצמן!
למעשה, כל העסק נראה כמו נסיון קטן של החבר'ה ב-Third Wire לראות אם הם יכולים להעביר סימולטור שלהם למובייל.
יותר מזה, העדכון האחרון הוסיף למשחק איזה מערכת דירוג חיצונית מנג'סת שמקפיצה כל הזמן נסיונות שכנוע נואשים להרשם. שבהחלט לא תורם לחוויה המקצועית שאנחנו מצפים מטובי בנינו, החבר'ה עם היהלום בקצה ה-אתם-יודעים-מה (זין) וכו'.
אבל היי, מטוסים! שלנו!
Pull up! Pull up! Bogie on my six!
בוא נהיה כנים. חובבי סימולטורי טיסה כבדים הם זן נכחד, אבל אלו מהם שעוד בסביבה בטח יעדיפו לתפעל את המטוס הוירטואלי שלהם על המחשב הנייח, עם ג'ויסטיק ראוי (ומצערת, וכל חומרה אחרת ש-Saitek עוד מייצרים).
בשבילנו בני התמותה, שתי דקות של dogfight נמרץ כדי להפיל כמה עוכרי ישראל וירטואלים זה בהחלט דרך לא רעה להעביר, ובכן, שתי דקות. וזה אפילו נראה לא רע: המטוסים מפורטים בצורה מספקת, השמיים והקרקע נראים מספיק דומים לשמיים וקרקע (אם כי הארץ הרבה פחות מאוכלסת ממה שזכרתי משיעורי ההיסטוריה) ואפילו התאורה משכנעת בין אם זה בצהרי היום או בשעות הדמדומים.
כשתגיע לגהנום תמסור ד"ש ממני
גם השליטה, אם להודות על האמת, היא בהחלט מספיק סבירה כדי לא לתסכל (בניגוד למשחקי טיסה אחרים שמשתמשים באותה שיטה). ברגע שמתרגלים לרגישות שנדרשת כדי לגרום למטוס שלך לעשות מה שאתה רוצה ולצורה שכל מטוס מגיב, קל מאוד להפיל שניים שלושה מטוסי אויב בכל משימה.
וככל שעושים את זה השנים מתקדמות, ומרוויחים מפתחות כדי לשחרר עוד מטוסים חדשים לשחק בהם. בלי תשלום ובלי כלום.
אווו אני יכול לראות את הבית שלי מכאן
ככה שמה שיש לנו כאן זה חווית טיסה קלילה ומזוקקת, אידאלי כדי להרוג שתי דקות (ושני מצרים), וללמוד קצת על ההיסטוריה של חיל האויר הטוב ביותר בעולם.
אם אתה לא משרת בו בתור פקידה, זאת אומרת.
כפלטפורמת משחקים, לסמארטפונים יש כמה חסרונות קטלניים: מסך קטן מדי וחוסר של כפתורים יעודיים למשחקים, למשל. מצד שני הם מביאים לשולחן אוסף של יכולות שהיה קשה למצוא במכונת משחק עד היום: GPS ומצפן, מצלמה קדמית ואחורית, חיישני תנועה וכמובן קישוריות כמעט מלאה לאינטרנט מכל מקום.
היכולות האלה מציעות למפתחי משחקים ניידים אין ספור אפשרויות לשבור את מוסכמות המשחק המסורתי ולנסות כוונים חדשים ומפתיעים.
גוגל, למשל, הוציאו את השחקנים לעולם האמיתי עם Ingress, בניסוי שעלול להיות הדבר העצום הבא בתחום משחקי הרשת מרובי המשחקים.
גם Red Robot Labs, אותו סטודיו שעשה את Global Outbreak המצוין, מנסים מדי משחק לראות איך אפשר לשלב במשחקים שלהם דברים חדשים ומפתיעים כמו במיקום שלך בעולם האמיתי. ב-Global Outbreak זה היה כזכור כדי למקם את התפרצויות הזומבים הגלובליות בשכונה הגיאוגרפית שלך.
במשחק החדש שלהם הם לוקחים את זה צעד אחד רחוק יותר.
טריילר לפני שמתחילים:
Life is Magic, כאמור של Red Robot Labs, מבטיח לעשות משהו ממש מגניב: לקחת את העולם האמיתי על מיקומיו ומפותיו, וליצור לו גרסה פנטסטית בה אתה וחבריך תוכלו לחפש הרפתקאות. האם הקניון המקומי יהפוך למבוך קדום, עם מפלצות במקום ערסים ואוצרות במקום דוכני סלולרי? האם סניף ארומה ליד המשרד יהפוך לפונדק עתיק בו תוכלו אתה וחבריך להפגש על כוס שיכר, לפלרטט עם עלמות חן במחוכים ימי ביניימים ולמצוא רמזים ליעד ההרפתקה הבא מהמכשף הקשיש בשולחן ליד?
You shall not pass! קודם משלמים בקופה ורק אחרי זה הולכים לקחת את הקפה!
במילה אחת: לא.
כלומר, זו היתה כנראה הכוונה. במציאות זה סתם עוד משחק הרפקאות חברתי גנרי, כמוהו יש ב-Play Store המון. רק שהוא ממש מתאמץ לגרום לך לחשוב שהוא עושה משהו מיוחד.
אני אפרט.
אתה מתחיל בליצור דמות. אל תתלהב. אין פה יותר מדי יכולת התאמה אישית, שזה מפתיע בהתחשב בזה שהדמות שלך חולקת את העולם עם, אתה יודע, שאר העולם. אבל זה רק אומר שהעולם מתחלק לשלושה אנשים: גברים (גדולים, שריריים ועם אגרוף סליל טסלה), נשים (קטנות, עם עיניים מאירות ואוסף גולות קטלני) וצבים (ירוקים, עם שריון, מהם מפחד כל בריון וכו'). תבחר אחד מהשלושה ויאללה: העולם מחכה.
ברוך הבא לקריות. כמו בעולם האמיתי, אין פה כלום.
אז אתה על המפה. מפת העולם, אם לדייק. דומה לזאת שאתה מכיר מהעולם האמיתי, אבל עם כמה הבדלים: קודם כל, מסביבך יש מיני מבוכים ברמות קושי שונות (רמז: ככל שהפתח נראה כמו גולגולת גדולה יותר, המבוך קשה יותר).
המבוכים מפוזרים באקראי, אגב. שום קשר לאיזשהו משהו בעולם האמיתי.
זה גם לא באמת משנה. אתה יכול "להגיע" לכל מבוך שאתה רואה. מרחק לא משפיע.
מדי פעם תראה גם דגל של שחקן אחר, שנראה בדיוק כמוך או כמו אחת משתי הדמויות האחרות. תתרגל לזה.
התרגלת? בוא נסתכל קרוב יותר.
הרחוב שלי. לפחות יש פה יותר מקומות חניה.
גם מפת הרחובות מבוססת על המפות של העולם האמיתי. אבל בניגוד לעולם האמיתי אין בה כלום. טוב, כלום חוץ מארגזים זעירים. אתה יכול לפתוח אותם ולקבל כמה נקודות נסיון בודדות. וזהו בערך. כדאי שתחזור למפת העולם איפה שלפחות יש מבוכים וכאלה.
"רגע רגע!", אתה אומר, "זה שהמשחק מייצג נכונה את העובדה שאין מה לעשות בקריות לא אומר שבמקומות שהם פחות פריפריה אין יותר דברים מעניינים!"
קודם כל, מיסטר מרכז, גם תל אביב היא לא בדיוק מרכז התרבות העולמי. אז יאללה יאללה.
אבל כן, במקומות בעולם שבהם היה ליוצרי המשחק יותר מוטיבציה למפות את העסקים הבולטים בערים הגדולות של העולם המערבי יש קצת יותר דברים.
ניו יורק, למשל, נראית ככה:
ניו יורק ניו יורק! תכל'ס, העיר שלי ב-Kingdom Conquest כבר נראתה יותר מרשימה.
אז כן, מסעדות וכאלו מופיעות בתור פונדקים. וביניהם יש יותר סיכוי לארגזי אוצר יותר גדולים.
אבל מה לדעתכם קורה כשנכנסים לאחת המסעדות המהוללות של ניו יורק, בעולם מקביל של הרפתקה וצבים?
רמז: לא יותר מידי.
היי, זה גורדון רמזי! תגידי תודה שהוא לא העיף עלייך את הבשר, העליב את אמא שלך ודקר אותך בגרון עם פומפיה.
מופיע תאור של אירוע במשפט אחד ("איש זקן אומר שהוא קוסם ומציע לכשף לך את האשכים!") שאתה יכול לקבל או לדחות. ואז מופיע משפט נוסף שאומר עם בחרת נכון או לא ("הזקן תופס לך את האשכים ובורח מהפונדק תוך כדי צחקוק היסטרי"). ואז מופיע משפט חדש ("איש זקן אומר שהוא קוסם ומציע לכשף לך את האשכים!") וחוזר חלילה עד שנמאס לך ואתה חוזר למפה.
אתה יכול גם להגדיל את ההשפעה שלך על החנות. מה שמגדיל את ההשפעה הכוללת שלך. מה שנותן לך... משהו. לא יודע.
אבל אל תרגישו רע שאתם לא בניו יורק ולא יכולים לקחת חלק בכל זה. חלק מהאוצרות שתאספו הם מטבעות נסיעה, ואופציית הטלפורט של המשחק מאפשרת לכם לשלם בהם כדי לשגר את עצמכם למקומות המעניינים. ולייתר לחלוטין את כל הקטע של המיקום האמיתי שלכם. הידד!
אם יש מישהו בשריון הזה כנראה הרסתי לו את הטלויזיה.
הבשר האמיתי של כל משחק פנטזיה שמכבד את עצמו זה הקטע של להרוג דברים ולקחת להם את הכסף, ואז לקנות בו ציוד יותר טוב כדי להרוג דברים יותר גדולים ולקחת גם להם את הכסף.
במקרה שלנו, מדובר במבוכים שהזכרנו קודם. אלו שמפוזרים באקראי על כל המפה.
אם אתה רוצה שגיחות המבוך שלך יהיו פחות קצרות ומאכזבות כדאי שתיקח איתך עוד שחקן או שניים.
לא, טיפשון, הם לא הולכים לשחק ביחד איתך. אבל אם תזמין אותם (נניח, חבר או שניים שהצלחת לשכנע להוריד את המשחק) הדמות שלהם תופיע בקבוצה שלך גם. אה, ואתם גם יכולים לשלוח אחד לשני מתנות. מאוד גברי.
אם אין לך חברים או שיש להם טעם יותר טוב במשחקים אפשר גם להקליק על השחקנים שמופיעים סביבך במפה ולבקש מכולם שיצטרפו אליך. אל תעצור את נשימתך בזמן שאתה מחכה לתשובה.
אז אתה נכנס למבוך, חדר ראשון עם מפלצות, אתה בוחר אחד משלושה-ארבעה התקפות שיש לך (ולחברים שלך) שוב ושוב עד שלך או למפלצות נגמר הבריאות. אם ניצחת אתה אוסף את האוצר, ואם בא לך אתה מתקדם לחדר הבא. כל חדר חמישי מכיל מפלצת קצת יותר חזקה ותיבת אוצר. וכבונוס מעצבן, אם אתה מת אתה מפסיד את כל האוצרות שאספת, אז לא מומלץ להמר ואשכרה לאתגר את עצמך.
Freemium!
וכמו שאני נאלץ להגיד כמעט כל ביקורת: זהו, בערך. כל מה שיש לך לעשות זה לטחון את פחות-או-יותר-אותו מבוך עם פחות-או-יותר-אותן מפלצות כדי לאסוף עוד קצת כסף, איתו תוכל לקנות שיקויי בריאות ונשק יותר חזק, שנראה בדיוק כמו מה שיש לך רק עם מספר טיפה יותר גדול ליד.
וכמובן, בגלל שזה freemium כל פעולה: כניסה לחדר במבוך, פתיחת תיבת אוצר ברחוב או כניסה לטברנה של גורדון רמזי עולה במשאב קסום שנרא MP, ואם לא בא לך לקנות אותו בכסף יהיה לך מספיק ממנו כדי לעשות רק ארבעה-חמישה מבוכים כל יום.
זאת אומרת, עם כל המפות האמיתיות והמיקום האמיתי והמקומות האמיתיים והחברים האמיתיים, כל מה שהמשחק הזה נותן לך לעשות הוא מה שמשחקים כמו Final Fantasy עשו עוד לפני שדור ילדי ה-emo נולד. אבל פחות. ובלי עלילה. ואתה עוד מוגבל בכמה אתה יכול לשחק כל יום.
מצד שני, קשה לי להאמין שהרבה אנשים היו מסוגלים לעשות את זה יותר פעמים ביום בלי לאבד עניין תוך, נניח, יום. אז זה כנראה לטובה.
נראה שהמצב ב-Play Store קצת יבש כרגע. זאת אומרת, אם אתה לא מוכן להשקיע סכומים קצת יותר משמעותיים בדבריםהבאמתטובים. ולט'ס פייס איט- אני לא הולך להשקיע סכומים כאלה על בסיס שבועי רק בשביל ביקורת בבלוג מעפן כשיש דברים באמת חשובים להוציא עליהם את ההון הנזיל שלי.
אבל היי- אני לא באמת פה כדי למצוא לכם את הדברים הכי טובים. אני פה כדי לחוות את דעתי על הדברים שיש.
למשל משחקים קטנים שהם לא ממש גרועים ולא ממש טובים, ולכן אין כל כך הרבה שאפשר להגיד עליהם.
יודעים מה? שניים במחיר אחד. איך אני אתכם? עם הרבה תמונות והכל, אפילו.
לחימה בחלל! פיו פיו פיווו!!!
Star Warfare של Freyr Games בא בשני טעמים: רגיל ו-HD, שניהם בחינם. התמונות כאן אגב הן מהגרסה הרגילה, כי גיליתי על קיומה של השניה רק בדיעבד.
במשחק חייזרים פלשו... לאנשהו. בחלל? ועליך, איש חלל גנרי, להרוג כמה שיותר מהם בשביל כסף ותהילה.
מה שיש לנו כאן זה משחק אקשן ענייני. אתה רץ ברחבי המסך, יורה בחייזרים עד שאתה ממלא את המכסה הנדרשת, אוסף את הרווחים ומתקדם לחנות לשדרג את הציוד.
הייתי צריך להביא כפכף ממש גדול
השליטה היא כמקובל במשחקים מסוג זה עם שני ג'ויסטיקים וירטואליים, שמאלי לתזוזה, ימני למבט וירי. עובד סבבה (בניגוד לאתם-יודעים-מי וכו', לא נחזור על זה שוב). וזה חשוב, כי יש הרבה רעים ורק אחד מכם, ושרידה מחייבת ירי מדויק תוך כדי תנועה בלתי פוסקת לכל הכיוונים.
הגרפיקה היא בהחלט סבירה. למרות הפרופורציות של סרט מצוייר עם ראשים גדולים וגוף קטן, הכל מפורט וצבעוני ויש המון סוגי אויבים (כולם בהשראת גברים בחלל), בוסים (כנ"ל), סביבות, ציוד ונשק (בהשראת כל משחק מחשב אחר EVER).
אני בחיים לא אוכל להרשות לעצמי את זה
המשחק הוא כמובן לא באמת חינם, אלא freemium. שזה אומר שלמרות שאפשר להשתמש בכסף שמרוויחים בכל שלב כדי לרכוש מגוון פרטי לבוש, ציוד ונשק בחנות, רובו יקר מכדי שתוכלו להרשות אותו לעצמכם בלי לטחון את אותן שלבים ראשונים שוב ושוב ושוב. ובלי ציוד יותר טוב, תתרגלו לראות את עצמכם ככה:
חובש!!!
וזה בעיה ברמות רגילות, זה בעיה ברמות עם בוס, וזה ממש בעיה במולטיפלייר.
בעיקר כיוון שלמשחק יש גם את הנטיה המלוכלכת לשים את כל השחקנים החזקים בקבוצה אחת, ואת נטולי הציוד בקבוצה השניה. אולי כדי לעודד מוטיבציה להשקיע. לא לעניין.
מצד אחד האדומים ניצחו, מצד הכחולים לא השקיעו כסף בקסדות וירטואליות.
לסיכום: משחק אקשן סביר כדי להרוג זמן עד שתמצאו משהו יותר טוב, אבל אל תצפו להתקדם יותר מידי בלי להשקיע כסף אמיתי.
Droid Combat של MunkyFun הוא חיה מוזרה. מה שיש לנו פה הוא משחק עם גרפיקה מרשימה ממש, בו אתה משתמש ברובוט לחימה ענק כדי להלחם אונליין ברובוטים של שחקנים אחרים ולהשתלט על עוד טריטוריה.
יש כאן ממש המון אלמנטים, ולמרות שהקשר ביניהם לא תמיד ברור הם בהחלט כולם מרשימים.
הו רובוט שלי. הוא רובוט שלי ענק.
החנות למשל מציעה מגוון גדול של רובוטים, כלי נשק, תחמושת, ציוד ואפילו סכימות צביעה שונות שאפשר להחיל על כל חלק של הרובוט בנפרד.
כצפוי, המחירים הם די גבוהים אם אתה לא משקיע כסף אמיתי, אבל מנסיון עד כה לא נראה שציוד יותר טוב משפיע באופן משמעותי על תוצאות הקרבות.
יש גם אלמנטים של Augmented Reality (מציאות מרובדת): אפשר להשתמש במצלמה כדי למצוא יריבים או ציוד "בסביבה" שלך (במקום פשוט לבחור קרב מהיר ולתת למשחק לבחור לך יריב).
אפשר אפילו "לצלם" את הרובוט שלך עם המצלמה, כך שהמשחק שותל אותו בצילום רגיל ואפילו נותן לך לשלוט במיקום, הכיוון והתנוחה ההירואית שלו.
ויש את הקרבות עצמם.
פיו פיו! פווווש! בלאם!
נראה טוב, הא?
אוקיי, תראו, אני לא אשקר. זה לא משהו.
ברגע שאתה בוחר יריב אמיתי או ממוחשב (ובהנחה שהמשחק מצליח לחבר ביניכם, שזה סיכוי של פיפטי-פיפטי), מה שאתה רואה זה את האויב שלך מרחף באקראיות בשמים.
בשלב זה מה שאתה והוא עושים זה לירות טילים אחד על השני, ולנסות ליירט את הטילים שעפים אליכם.
החלקה על המסך מציירת את מסלול הטיל, כך שיהיה לשני כמה שיותר קשה ליירט. נגיעה במסך יורה לייזר יירוט, בתקווה למקום שבו נמצא טיל עוין.
אפשר גם להחליף בין סוגי טילים, שזה חשוב כי יש טילים מהירים וחלשים, איטיים וחזקים, כאלה שמאיצים ככל שהמסלול שלהם יותר ארוך וכו'.
פיווווו וכו'
וזהו בערך.
הראשון שמת מפסיד, והשני זוכה בעוד כמה נקודות שטח, עבורן הוא יקבל מדי יום עוד כמה שקלי משחק.
יש באג מסוים שמציג מספרים מעניינים בסוף כל קרב.
אני באמת לא שיחקתי וזכיתי 3725 פעמים. זה לא עד כדי כך טוב.
יש לי גם חשד שרוב השחקנים ה"אמיתיים" שהמשחק משדך לי הם וירטואלים, יען כי לכולם יש כינויים שהם שילוב אקראי של אותיות ומספרים, והם לא באמת מנסים לשחק.
אין אופציה לצ'אט, אז אני לא באמת יודע.
אגב, יש במסך הראשי (שרואים בתמונה הראשונה כאן) איזה שעון מיסתורי שסופר לאחור. אולי למשחק טוב יותר?
סך הכל זו הדגמה טכנולוגית ממש מרשימה, אבל למרבה הצער לא מי יודע מה משחק כרגע.
