יום חמישי, 17 בינואר 2013

Yesterday - הכי קווסט שיש

תתכוננו, אני שוב הולך לעשות קולות של זקנים.

זוכרים את ההשתפכות על משחקי ההרפתקה של פעם בביקורת של חרבות וחרכשפים? אותו ז'אנר פופולרי מהימים שלמחשבים עוד לא היה דיסק קשיח שנקרא בעולם point & click adventures, אבל אנחנו קראנו לו "קווסט"?
אם אתם לא זוכרים, זה בסדר. אתם כנראה אחראים לתחיה המחודשת שלו.

אז ח&ח אולי קיבל הרבה מההשראה שלו מקווסטים של פעם, אבל הוא בהחלט לא הדבר האמיתי.
אתה קווסט, זה מה שאתה.
בוא נדבר רגע על הדבר האמיתי.

מי שגדל על קווסטים נזכר עכשיו אולי בנוסטלגיה בכמה מהרגעים הבאמת גדולים של המשחקים האלה. וזה בסדר. באמת היו הרבה כאלה, בעיקר בקלאסיקות של לוקאסארטס ושל סיירה. אבל מה שייחד את המשחקים האלה היה הכתיבה הממש טובה, שהיתה גורמת למשחקים האלה להיות לא פחות טובים אם הם היו סתם סרט מצוייר.
מה שאנחנו מעדיפים לשכוח זה שבין הקטעים הטובים היה את כל השאר.

משחק קווסט עובד ככה: אתה צועד לתוך חדר, מחפש עם העכבר כל נקודה במסך שאפשר לעשות איתה משהו. אם זה חפץ, הוא נוסף ל-inventory (מצאי, אם עברית ממש חשובה לך) שלך. אם לא, אתה מנסה עליו כל חפץ או שילוב של חפצים שכבר יש לך עד שמשהו קורה.
וזהו.
העניין הוא שאם זה היה הגיוני (נגיד, להשתמש במפתח על דלת כדי לפתוח אותה) המשחקים האלה היו מאוד מהירים ולא מי יודע מה מאתגרים. הפתרון המתבקש היה לעשות את זה לא הגיוני.
אחת החידות הידועות לשמצה בקווסט היתה במשחק Gabriel Knight 3. אני לא אפרט, אבל זה כלל הכנת תחפושת עם שפם מזוייף מפרווה של חתול. כדי לעבור דלת. אתם יכולים לקרוא את הפתרון המלא כאן, בכתבה שמסבירה מה הרג את משחקי ההרפתקה.
רמז: זה היה העובדה שאת רובם לא יכולת לסיים בלי להדפיס מראש את הפתרון.

רוברטה וויליאמס, מייסדת סיירה והאישה שפחות או יותר המציאה את הקווסטים, אמרה פעם בראיון שמה שהרג אותם היה העובדה שכשמחשבים נהיו זולים נוספו לשוק המון גיימרים "ממוצעים" שכבר לא היו יכולים להתמודד עם המורכבות של קווסט רציני.
היא כמובן התעלמה באלגנטיות מהעובדה שכבר אז החלו להופיע משחקי תפקידים שבהם כדי לפתוח דלת יכולת לפרוץ אותה, לפוצץ אותה, לגנוב את המפתח שלה מהשומר או להתגנב לחדר ממקום אחר. ותודה לפולאאוט.
ברגע שמשחקים יכלו לספק גם כתיבה טובה וגם משחקיות טובה לקווסטים כבר לא היתה באמת זכות קיום.

בוא'נה, זה דרך ממש טפשית להתאבד
אבל כמו גיבור חסר זכרון שכמעט מת מהרעלת כספית, אי אפשר להרוג לגמרי ז'אנר.
Péndulo Studios הם סטודיו ספרדי שממשיך בנחישות לעשות משחקי הרפתקה כבר שנים. הם ידועים בעיקר בסדרת משחקי Runaway, והם אפילו נחשבים ללא רעים.

ועכשיו הם מביאים לנו קווסט קלאסי לנייד. ואפילו בחינם. הכירו את Yesterday.
ואיכשהו, הוא אפילו לא רע.

המטרה: למצוא משהו שאפשר להשתמש עליו במפתח.
קודם כל, העלילה: בשתי מילים: לא רעה. יש לנו את הגיבור, ג'ון ייסטרדיי (כן! עכשיו שם המשחק הגיוני!), חוקר שאיבד את זכרונו אחרי נסיון התאבדות מפוקפק במהלך חקירה. ג'ון נשכר ע"י הנרי וויט, מליונר גאון בעל סוד אפל כדי להמשיך את החקירה, ולנסות להתחקות אחר רוצח סדרתי שמענה ורוצח הומלסים, וקשור איכשהו לכת שטנית עתיקה.
העלילה מועברת בעיקר בשיחות בין ג'ון לבין הדמויות השונות שהוא נתקל בהן. אבל גם בין לבין כשג'ון (ודמויות אחרות בהן תשלטו לפרקים) עושה מה שהוא עושה כדי לקדם את העלילה בצורה הגיונית פחות או יותר.
הכתיבה כאן היא לא מבריקה. הדמויות הן קלישאתיות ומוגזמות ותפניות העלילה צפויות אבל המשחק עדיין מצליח להפתיע בעקיצות של הומור למבוגרים בלבד. ואיכשהו, הסיפור מצליח בכל זאת להיות מספיק מעניין כדי שתרצה להמשיך.

לא, תודה. אני מנסה להזכר למה התאבדתי במלון הכי פאקינג טוב בעולם
למזלנו, המשחק עושה כמיטב יכולתו כדי שהמשחקיות תפריע כמה שפחות לעלילה, ועל הדרך מוצא פתרונות אלגנטיים לבעיות הכי מציקות של הקווסטים הקלאסיים.
למשל pixel hunting, אותה אמנות עתיקה של סריקת המסך פיקסל אחרי פיקסל כדי למצוא את הנקודה הקטנטנה הארורה בה מתחבא איזה חפץ זעיר שלא ראית. Yesterday מציע כפתור שלחיצה עליו תגרום לכל הנקודות החשובות במסך להבהב לכמה שניות.
אבל אז אתה צריך להמתין עד שהדמות שלך תלך עד לאותה נקודה כדי לעשות שם משהו. או שלא, כי כאן הדמות שלך פשוט מופיעה בזריזות ליד כל נקודה חשובה שתבחר, וחוסכת לך המתנה מיותרת.
ואפילו אם תתקע בלי יכולת להתקדם יש כפתור לרמז. לא פתרון מלא, אבל מספיק כדי להבין את הכוון הנכון.
אבל מעבר לכל זה, החידות הן פחות או יותר הגיוניות, או לפחות מספיק פשוטות כדי שלא תצטרכו לגרור את ג'ון הלוך וחזור בין עשרות מסכים רק כדי שיוכל לנסות כל דבר על כל דבר אחר.
ולא רק זה, אלא שפעולות רבות יגררו אנימציה קטנה שתראה לך את הפעולה שעשית, תתן פלאשבק חשוב עלילתית או סתם תעשה משהו מעניין כמו כמה דברי עידוד ממדריך צופים ידידותי.
מדריך צופים ידידותי לאאאא!!!
הממשק עצמו מפתיע בזה שהוא בכלל עובד בצורה נוחה עם מסך מגע. למרות הצורך בדיוק בהצבעה על מיני דברים זעירים ברחבי המסך, איכשהו כל לחיצה היא מדוייקת. חוץ מאולי כשצריך לבחור שורות דיאלוג כי הטקסט ממש ממש קטן אפילו על הסופר-מסך של גלקסי S3.
הסאונד גם הוא מספק את הסחורה, עם מוזיקת רקע אווירתית (יש מילה כזו!) ודיבוב שהוא לא פחות דבילי מהדיאלוג. ועם מבטאים! יותר מזה?

א'? לא, רגע! ג'! אהה... כל התשובות נכונות? אאאההה סקס זה מלחיץ
Yesterday בא בשני טעמים: גרסה בתשלום, בעלות של 25 ש"ח, וגרסה חינמית שנתמכת על ידי פרסומות, כפי שאפשר לראות בצילומי המסך כאן.
שזה לא רע, ולא רק בגלל שגרסת ה-PC של אותו משחק עולה 30 יורו, אלא בגלל שזה חינם אמיתי ולא freemium יימח שמו. ככה שמעבר לבאנרים הזעירים (ובאנר גדול בערך פעם במשחק) זה המשחק המלא, בלי ניג'וסים לקניית זהב וירטואלי בכסף אמיתי או מיני הפרעות רק כדי לעודד אותך לקנות זהב וירטואלי. בעולם הקשוח של משחקי האנדרואיד של ימינו זה הישג לא קטן בכלל.
הו בייבי. בשבילך? כל כך לא.
בסך הכל, זה עדיין קווסט, על כל הטוב והרע שבו. זה עדיין סיפור כתוב מראש, שדורש ממך לנחש מה קורה הלאה כדי לקדם אותו. אבל אם מתאים לך משחק עם סיפור חביב שלא דורש זריזות או רפלקסים, או אם סתם חטפת התקפת נוסטלגיה: זה בחינם.
גם לא רע, וגם בחינם


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה